<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן כ'</h1>
<h2>דף עו:</h2>
וההיא דהמפלת דבעי מניה ר' ירמיה מר' זירא לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא קבל בה אביה קדושין מהו למאי נפקא מיניה לאתסורי באחותה. ואע"פ שכתבת למאן דאית ליה חמותו לאחר מיתה בשריפה [סנהדרין ע"ו ע"ב], לדברי הכל יש לשאל דנהי דמיעטה רחמנא משריפה מאיסורא מי מיעטה. לא זה וזה שיש בהן רוח חיים, וכי מפני ששכחת את השנוי בקדושין משווית לרבנו שלמה טועה. הא תנן [קדושין ס"ב ע"א] פ' האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר ולא כלום, ואפי' לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו כשבא לעולם, אבל כשלא בא לעולם לא אמר כלום, כדאמר רב הונא עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו משבא וכו' ורב הונא כרב, ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר' מאיר [יבמות צ"ג ע"א]. וה"פ לממרא דחיי, דאי לא חיי לא תפסי קדושין בנפל ובדבר שהוא כאבן, ורבנו לפי דרכו שלקח התלמוד לאיתסורא באחותה פי' דין אשה אל אחותה. ומה שאמרת דהוה ליה למבעי כזית ממנו מהו שיטמא, פשיטא דמטמא בתורת נפל כיון דאמו טמאה ומ"ש הא בכל זכר ונקבה איתיה. וה"נ אי הוה חיי הוי מיתסר בקרובותיה, והיינו חוכא דלא חיי, ואי חיי לא איצטרך למבעי.
